עלואן אסמאעיל נ' דולב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

1.לפניי תביעה לפיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

2.התובע יליד 1960, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.05.98, כאשר, תוך כדי נסיעה ברכב סטה ממסלול נסיעתו ועלה על חפץ, החליק והתהפך ( להלן: "התאונה").

ממקום התאונה הובהל התובע באמבולנס לבית חולים העמק בעפולה, כשהוא מתלונן על כאבי ראש, צוואר, חזה וגב תחתון. שם אובחן כסובל מרגישות במישוש תנועות עמוד שדרה צווארי ומותני. התובע שוחרר עם המלצה להמשך מעקב רפואי.

3.אין מחלוקת בין הצדדים, כי התאונה מהווה תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים. הצדדים חלוקים ביניהם אודות שיעור הפיצויים להם זכאי התובע בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה.

4.מטעם בית המשפט מונה פרופ' צינמן כמומחה בתחום האורטופדי, אשר חיווה את דעתו אודות מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה. בחוות דעתו, מיום 25.03.05, קבע, כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. באשר לנכות הזמנית, קבע כי מדובר בתאונה שבעקבותיה עיקר הממצא הינו תלונה של כאב, לכן אינו יכול בדיעבד לדעת מה הייתה הנכות הזמנית, על כן הוא ממליץ לאשר את התעודות הרפואיות כפי שניתנו ע"י הרופאים המטפלים בזמן אמת (ראה מכתב המומחה מיום 11.08.10). יצויין כי תעודות המחלה הרלוונטיות עמדו בפני המומחה עובר למתן חוות הדעת (ראה סע' 10לחוות הדעת).

5.מטעם התובע העידו התובע עצמו, ד"ר חאתם חביבאללה, רופא המשפחה שהנפיק את אישורי המחלה, רחמין יצחק, מעבידו של התובע בתקופה הרלוונטית לתאונה ואנעאם עלואן, אשתו של התובע. כמו כן נחקר בפניי, פרופ' חיים צינמן. מטעם הנתבע לא היו עדים.

6.בין הצדדים נטושה מחלוקת בעיקר בשאלת תקופת אי הכושר בה היה התובע בעקבות התאונה, כאשר התובע טוען, כי תקופה זו משתרעת על פני שישה חודשים (ת/3), ואילו הנתבעת טוענת כי התקופה אינה עולה על חודש ימים.

7.התובע העיד בפניי באשר לתקופת ההיעדרות מהעבודה וטען, כי נעדר מעבודתו בפועל 6 חודשים. עדותו נתמכה בעדות המעסיק, רחמין יצחק (עמ' 25, ש"8-9 לפרוטוקול).

ד"ר חביבאללה, התיחס בעדותו לפגיעת התובע ולנסיבות הנפקת אישורי המחלה. לדבריו, התובע היה מעורב בתאונת דרכים קשה, בעקבותיה היה במעקב רפואי הן בקופת חולים והן במרפאה אורטופדית, סבל מכאבי גב שהקרינו לרגליים וכאבי צוואר, ולפי תיאורו "זו הייתה מחלה סוערת" (עמ' 13, ש' 22), וכי אישורי המחלה ניתנו לפי המלצת אורטופד.

עדותו של ד"ר חביבאללה אודות הכאבים מהם סבל התובע ואשר השפיעו על כושרו לעבוד, מתיישבת עם חומר הראיות שהונח בפניי. בתעודת המחלה מיום 10.09.98 נרשם "הערות – הוצע לו אשפוז בבית החולים האיטלקי, אבל סירב", דבר המעיד על חומרת תלונותיו שכן אין זה סביר להציע אשפוז לו לא היתה הצדקה רפואית לכך. עוד יצויין, כי עיון בתיק הרפואי בקופת החולים (ת/4) מעלה, כי אכן התובע היה במעקב אנטנסיבי של רופא המשפחה, והתלונן בפניו על כאבי צוואר, גב תחתון המקרין לרגליים, לחץ בחזה, סחרחורת ובחילות והופנה לביצוע בדיקות כגון: מיפוי עצם ביום 05.07.98; C.T. עמ"ש מותני ביום 16.07.98; ו-C.T. עמ"ש צווארי ביום 08.12.98.

עוד צויין, ברישום מיום 12.12.98, "ניסיון עבודה החודש עם כאבים בראש, צוואר וגב תחתון. ימשיך עבודה בינתיים". ואכן תעודות המחלה ניתנו עד לתאריך 30.11.98, אחר כך, כאמור התובע חזר לעבודה, אם כי לא הצליח להמשיך בשל כאביו לכן ניתנה תעודת מחלה נוספת לתקופה שמיום 01.01.99 ועד ליום 21.01.99. הדברים מתיישבים גם עם עדות המעביד רחמים יצחק שאישר כי התובע חזר לעבודה, אך התקשה בהרמת משאות כבדים. אוסיף עוד כי התובע פנה גם לחדר מיון מספר פעמים במהלך תקופת אי הכושר והתלונן על כאבים (ראה תעודות מיון מיום 30.05.98 ומיום 01.11.98). התובע אף הופנה לאישפוז ע"י האורטופד המטפל, ד"ר האשם קאסם (ר' תעודה רפואית מיום 01.09.98)